הפנים מדווחות מהר יותר מהמילים

פניו של אדם מופעלות על ידי עשרות שרירים. חלק מהתנועות שלהם נשלטות ורצוניות — חיוך מנומס, הרמת גבה מכוונת. אחרות מופעלות לפני שהשליטה המודעת מספיקה להתערב.

התנועות מהסוג השני נמשכות לעיתים פחות מחמישית השנייה. הן קצרות מכדי שהעין תזהה אותן במודע, וקצרות מכדי שהאדם עצמו יידע שהן קרו. מצלמה שמצלמת עשרות תמונות בשנייה קולטת אותן היטב.

זו נקודת המוצא של כל התחום: יש בפנים שכבת מידע שאינה עוברת דרך ההחלטה המודעת.

בשנות השבעים פיתחו החוקרים פול אקמן וואלאס פריזן שיטה שיטתית לתיאור תנועות פנים. במקום לתאר רגשות במילים כלליות, השיטה מפרקת כל הבעה ליחידות פעולה — תנועות של שרירים מוגדרים, שכל אחת מהן מקבלת מספר.

החשיבות של הצעד הזה קשה להפרזה. הוא הפך תחום שהיה תלוי בהתרשמות אישית לתחום שאפשר למדוד בו, לחזור על מדידות ולהשוות ביניהן. זהו הבסיס שעליו עומד המחקר בתחום עד היום.

המערכת שלנו פועלת באותו היגיון בסיסי, בכלים של היום: היא מפרקת סרטון ליחידות פעולה, מודדת עוצמה ומשך, ומצליבה בין הצירופים.